את הבוכנה כולה ניתן לחלק בעיקר לשלושה חלקים: כתר הבוכנה, ראש הבוכנה וחצאית הבוכנה.
תפקידה העיקרי של הבוכנה הוא לעמוד בלחץ הבעירה בצילינדר ולהעביר כוח זה לגל הארכובה דרך פין הבוכנה ומוט החיבור. בנוסף, הבוכנה, יחד עם ראש הצילינדר ודפנות הצילינדר, יוצרת את תא הבעירה.
כתר הבוכנה הוא מרכיב של תא הבעירה ולכן מיוצר לרוב בצורות שונות. כתרי בוכנה של מנוע בנזין הם לרוב שטוחים או קעורים כדי להבטיח מבנה תאי בעירה קומפקטי, אזור פיזור חום קטן ותהליך ייצור פשוט. בוכנות קמורות משמשות בדרך כלל במנועי בנזין דו--פעימות. כתרי בוכנה של מנוע דיזל עשויים לעתים קרובות עם שקעים שונים.
ראש הבוכנה הוא החלק שמעל מושב סיכת הבוכנה. טבעות בוכנה מותקנות על ראש הבוכנה כדי למנוע כניסת גזי בעירה-בטמפרטורה גבוהה-בלחץ גבוה לתא הארכובה וכדי למנוע כניסת שמן מנוע לתא הבעירה. רוב החום שסופג כתר הבוכנה מועבר לצילינדר דרך ראש הבוכנה ואז מתפזר דרך מצע הקירור.
ראש הבוכנה מעובד עם מספר חריצי טבעת להתקנת טבעות בוכנה. מספר טבעות הבוכנה תלוי בדרישות האיטום וקשור למהירות המנוע וללחץ הצילינדר. למנועי-מהירויות גבוהות יש פחות טבעות בוכנה מאשר למנועי-מהירות נמוכה, ולמנועי בנזין יש פחות טבעות בוכנה ממנועי דיזל. בדרך כלל, מנועי בנזין משתמשים בשתי טבעות דחיסה וטבעת שמן אחת; מנועי דיזל משתמשים בשלוש טבעות דחיסה וטבעת שמן אחת; מנועי דיזל-נמוכים משתמשים בשלוש עד ארבע טבעות דחיסה. כדי להפחית את הפסדי החיכוך, יש למזער את גובה מקטע טבעת הבוכנה, ולצמצם את מספר הטבעות ככל האפשר תוך הקפדה על איטום.
החלק כולו מתחת לחריצי טבעת הבוכנה נקרא חצאית הבוכנה. תפקידו להנחות את תנועת הבוכנה של הבוכנה בצילינדר ולעמוד בלחץ רוחבי. במהלך פעולת המנוע, הבוכנה עוברת עיוות כיפוף עקב לחץ הגז בתוך הצילינדר. כאשר הבוכנה מחוממת, ההתפשטות שלה גדולה יותר בפין הבוכנה בגלל תכולת המתכת הגבוהה יותר. יתר על כן, הבוכנה עוברת דפורמציה דחיסה בלחץ לרוחב. התוצאה המשולבת של עיוותים אלה הופכת את חתך- חצאית הבוכנה לאליפסה שהציר הראשי שלה מאונך לכיוון סיכת הבוכנה. בנוסף, מכיוון שחלוקת הטמפרטורה והמסה לאורך ציר הבוכנה אינה אחידה, ההתפשטות התרמית של כל חתך- גדולה יותר בחלק העליון וקטנה יותר בתחתית.
